שין שין דוט בלוג

מה שאפשר ממה שנשאר, וכל השאר…

הכנה למזגן

ילדים זה עַם. עם הספר (והנטפליקס), עם סגולה (אבל גם וורודה עם הרבה נצנצים), ועם חופשי בארצנו (״אבל אבא מרשה לי״).
סבא שלי ז״ל היה אומר (ככה אמא מספרת) שהבנות שלו הן כמו האצבעות בידיים – דומות אבל כל אחת שונה. כמה שזה נכון… אחד גדול, היה תינוק רגוע ושליו, בקושי שמענו אותו. ורק לא ידע להירדם לבד, אלא על הידיים של אמא. יש שיאמרו שזו טעות של אמא צעירה ואני עונה – שתקו; אחת זאטוטה, האפרוחית של אמא הכי הרבה זמן, כל היום מלטפת מחבקת ומנשקת, שולחת לבבות עם הידיים כאילו היא מצטלמת לאינסטוש בכל רגע נתון. אבל מספיק הערה או מילה לא במקום והיא כבר לא מדברת איתי לנצח, או לפחות עד שתצטרך עזרה במשהו; ואחד קטן וחדש, עדיין עם הריח של הניילונים, כל ערב לקראת 19:30 משמיע קולו, צווח ומקטר, נרגע רק על הכתף, רק על זו שלי, ורק בתנוחה מסויימת. אבל, עוד לפני גיל 3 חודשים הוא כבר ישן ברצף עד 5 בבוקר! ואז בבקבוק הראשון של הבוקר, כשבחוץ ניצנים של אור, הוא עוצר באמצע הארוחה, ושולח אליי חיוך ממיס שממלא לי את כל החדר באור.

מכירים את הביטוי "הכנה למזגן"? אז כזה… לכבוד הקיץ שהגיע, לקראת החופש הגדול, אני עושה לעצמי הכנה נפשית, או כמו שקוראים לזה היום טיפול רגשי. חודשיים שלמים עם הילדודס בבית. האיש והאגדה עובד רחוק ושעות ארוכות. סבתא-סבא אחד רחוקים קצת, ועוד סבתא-סבא יהיו רחוקים יותר וטסים לניכר. אז מה בעצם יש לנו? תיכוניסטית שעולה לי״ב אבל לגביה אני מנועה מלהרחיב ברשת. מלמעלה – ענקיסט שעולה לכתה ד׳, מלמטה – פיצקו אוטוטו בן 3 חודשים, והשוקולדה שבאמצע עולה לכתה א'! השבוע, כשנסענו לסבתא-סבא הרחוקים, שמעתי אותה מזמזמת לה ״משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו״. בירור קצר בן 3 שניות העלה שזה השיר שישירו במסיבת הסיום של הגן, ועוד 3 שניות חלפו עד שהדמעות שלי זלגו להן על כל איילון. הזמן חולף כשנהנים ושאר קלישאות…
והאמת שהיא בהחלט התבגרה, הפיצקה שלי. עניין של גיל, גובה, וגם נמשים במקרה שלנו, אבל גם המון עזרה ותמיכה מהצוות המדהים בגן. שתיהן היו גם עם הענקיסט, וגם אצלו ראיתי את השינוי מתחולל. הן אמהיות, מכילות, מעצימות, מקסימות ועוד המון דברים טובים שמתחילים ב-מ', אבל גם, וזה לא פחות חשוב – חברות!! במהלך השנה האחרונה שתיהן דאגו לי, ליוו את ההריון, תמכו ועודדו, כאילו אני עצמי אחת מילדי הגן, וגם אחרי הלידה הן כמובן ממשיכות בנישנוש בוקר קבוע של הזאטוט. אז החלטתי לפנק… ברגע שיעל מהבלוג "קונדסונים קטנים ועוד" נתנה לי את הרעיון המגניב הזה, היה לי ברור מה הן יקבלו. לכל אחת מהן הכנתי פולדר, כזה שיש בו מקום לדפדפת בצד אחד וכיס לכל מה שרוצים בצד השני, עם הקדשה אישית כמובן, כדי שיזכרו את פיצקה, ושיזכרו אותי, ושיזכרו אותנו עד ש… עוד 6 שנים (:
זה לענתי הגננת הכי מדהימה שיש:
צבעוני וקסום כמו ענתי

גם הדפדפת עברה עיצוב תואםהדפדפת והבית שלהככה זה נראה ריק

וזה לאליס, הסייעת, שחוץ מזה שהיא סבתא לנכדים, היא גם כמו הסבתא של כל הילדים בגן, ולפחות של פיצקה שלי:
מרגיש לי כמו זו מארץ הפלאותיש ורדים גם בצד!!עם דפדפת שעברה שיפוץוככה זה בבסיס, כיס במקום KISS
על הדרך גם הכנתי מתנה למחנכת של הבן שלי, שזוהי השנה האחרונה שבה היא מחנכת, והיא ממש אוטוטו פורשת לפנסיה. אז הפולדר שהכנתי לה קצת שונה, יש בו כיסים גדולים (ששכחתי לצלם), והוא נסגר בגומיה, סתם כי בא לי לגוון.
פרחוני ומלבלב כיאה לי שהולכת להשקיע בגינה שלה

בינתיים, כל העיסוק הזה, עוזר לי להתגבר על ההתרגשות ממסיבת הסיום של גן חובה, ולהתעלם לעוד כמה ימים מהחופש שעומד בפתח והעובדה שהשנה, בניגוד לשנים עברו, עדיין לא התחלתי להיערך אליו כראוי.

אבל למה להיות שלילית? יש עוד למה לצפות – מסיבת הסיום של פיצקה כאמור, יומולדת 9 לענקיסט, חיסון מחומשת מנה שנייה, חופש גדוללללללל, וכנראה הרבה מזגן. רק דברים טובים…

מודעות פרסומת
2 תגובות »

יום מהממייזינג

אמא של האיש והאגדה, הידועה גם בכינוי חמותי, תמיד אומרת ״אנחנו מתכננים ואלוהים צוחק״. לא יודעת אם הוא בהכרח צוחק, אבל אני בהחלט מסכימה שהרבה פעמים התכניות משתבשות לנו באופן כזה שגורם לנו לחפש את יגאל שילון בסביבה. למשל כמו במקרה הזה.
מי שמכיר אותי יודע שאני אסטרטגית דגולה ומתכננת בחסד. אני לא יודעת להסביר מה הגורם לזה, אבל כבר מגיל צעיר אני מתכננת תכניות. תמיד הראש חושב קדימה, רץ הלאה למקומות ויעדים לאו דווקא רלוונטיים לנקודת הזמן הנוכחית, וממלא רשימת צ׳ק ליסט. כמובן שאני משתדלת להתמקד ב״כאן ועכשיו״; להיות פרקטית ולא לבזבז את המחשבות והתכנונים; אבל בגדול בכל רגע נתון אני יודעת לומר מה מתוכנן להמשך השבוע, לשבוע הבא ולפעמים גם לזה שאחריו. כבר בשבת אני יודעת באיזה יום בשבוע אני מתכוונת לגהץ, מתי נוסעים להורים ומתי אזמין משלוח של קניות, אני מבשלת בראש ארוחות צהריים לפחות ליומיים בשבוע, ויודעת כבר מעכשיו מה אכין למאיה שלי בכריך ב-1 בספטמבר. שוקולד עם סוכריות דרז׳ה צבעוניות, כאלה שמפזרים על גלידה. כי היום הראשון של כתה א׳ צריך להיות אקסטרה מתוק (זה מה שקרה בפעם האחרונה שעלו פה לכתה א'). אני גם יודעת שצריך לקחת טישו בתיק, אבל זה כבר לא קשור לתכנון, אלא לעובדה שאני לא רק אסטרטגית דגולה אלא גם בכיינית גדולה.
את כל היופי הזה, אני רושמת לי ביומני היקר. או כמו שהמכורות לדבר (נגיד אני) קוראות לו – פלאנר. כשמו כן הוא – הפלאנר נועד לעזור לנו לתכנן תכניות ולהציג אותן באופן ןיזואלי. מסתבר שיש תאוריות שלמות על איך עושים את זה, אתרי אינטרנט, הדרכות יוטיוב וקבוצות פייסבוק שנועדו למכורות כמוני (ואף יותר!! איכשהו יצא שדווקא בתחום הזה אני לא נסחפת ומגזימה). אפשר לתכנן בו את השגרה כמו ביומן, כולל פריסה שבועית, חודשית וחצי שנתית, אבל אפשר גם לתכנן בו תקציב כלכלי ותכנון הוצאות; עבודות בית; פעילות ספורטיבית; רשימות קריאה וצפייה בסרטים, ולבחון את היישום מול כל אחד מהתחומים הללו.


כמו בכל דבר שנוגע להתמכרות, גם כאן יש מותגים, תחרות, עיצובים שונים ובעצם עולם שלם של הַסְדרה / התמכרות / שיגעון – כל אחת והמיקום שלה על פני הסקאלה. אני התחלתי עם הפשוט ביותר – מחברת שורות ריקה בכריכת עור יפה ובה התחלתי לרשום לי בעצמי תכנית שבועית. משם התקדמתי למחברת בגריד מנוקד, ובכל שבת אני מעצבת לי מחדש את התכנון לשבוע הבא. כמובן שהפלאנר שלי מכיל עוד דברים מגניבים כמו מעקב הריון בזמנו, מעקב קבלת משלוחים מהקניות שלי ברשת, תכניות למסיבות ימי הולדת ועכשיו גם מעקב ירידה במשקל, כי הג'ינסים מהימים שלפני ההריון מתגעגעים אליי ולא נעים לי לאכזב…


על היומן של Amazing day, באופן מפתיע, שמעתי דווקא מהענקיסטית שלנו. היא הראתה לי בהתלהבות את האתר המושקע והמהמם וציינה בדרך אגב ״את יודעת שזה של אמא של ענבר החברה שלי״. ואללה?!? ואיפה היית עד עכשיו ילדה?! אז נכנסנו ביחד לאתר ומה אומר לכם? הפלאנרים של אמא של ענבר גדולים ומעוצבים באופן נוח ומרווח, צבעוני ונעים, והכי חשוב – יש המון אקססוריז נלווים, וכידוע באקססוריז – כל המרבה הרי זה משובח. חודש בערך לפני יום ההולדת שלי ראיתי בפייסבוק שעומדת לצאת גרסת מיני של היומן, והצצה קטנה ששוחררה לקהל הרחב הבהירה לי שאין יותר למה לחכות. זה היומן שלי!! גם קומפקטי ונוח, הפריסה השבועית בו דומה מאוד לזו שאני מאיירת לי בעצמי, והכי חשוב – יש בו איורים מקסימים, עם ינשופים, קקטוסים ו… חדקרן!!
באופן חד משמעי הודעתי לחברה של הבת של אמא של ענבר (כאמור הענקיסטית שלנו) שכזה אני רוצה ליום ההולדת, אפילו שאני חוגגת באפריל והפלאנר מתחיל מהשבוע האחרון של אוגוסט. ואם בתזמון עסקינן, אז הוא הגיע אליי בטיימינג מושלם. שבועיים אחרי הלידה התאשפזתי עם רעלת הריון חמורה למשך 8 ימים. בעודי מבכה על מר גורלי, חופשת פסח שהרסתי לילדים והתינוקי החמוד שנמצא בבית אבל בלי אמא (אבל חמוש באבא שלו – האיש והאגדה, וצמד סבתות שדות משחת), באחת מהפעמים שהאיש בא לבקר אותי בבית החולים, הוא הגיע עם שקית ובה קופסת קרטון מעוצבת ובה – המיני פלאנר שלי! שבוע לפני המועד, הענקיסטית קלטה בחושים החדים שלה שאני זקוקה נואשות לזריקת עידוד ושלחה את היומן לפני הזמן. ו- wow כמה שזה עבד!! הוא הגיע אליי עם ערכת וואשי טייפ ומדבקות (שאליהן התווספו כמובן עוד מאז), והעלה לי את המצברוח לשחקים! כעבור חודש בערך, פגשתי במקרה את אמא של ענבר, ואז הכל היה ברור: היא כאילו העתק שלי בשנת ייצור מוקדמת יותר, אני כעבור כמה שנים. ילדה בנשמה, אוהבת קשקושים ואיורים ואקססוריז מיותרים ואם נאמר את האמת – האשה כולה משפריצה נצנצים וחדקרן! ועובדה שהיומן שלה בדיוק כמוה – צבעוני וקסום ומשפר את מצב הרוח.

מפה לשם, ובלי קשר לתחושות חשש ואימה לקראת החודש הגדול עם 2 זאטוטים פלוס תינוקי, אני כבר כל כך מחכה לשבוע האחרון של אוגוסט, שבו מתחיל יומני היקר.
בינתיים, אם חסרים לכם רעיונות לקראת החופש הגדול, אפשר לעיין כאן, וכאן וגם כאן.
מוזמנים כמו תמיד להרשם ולעקוב, להשאיר תגובות ולשתף, אני מצידי מבטיחה להשתדל להשתפר ולהגדיל את כמות הפוסטים כאן כמו בעבר, להחזיר עטרה ליושנה.

2 תגובות »

פעם שלישית גלידה

לפני שבוע צחקה איתי אחת האמהות מהכתה של הענקיסט "אז מה, פעם שלישית אומץ?"
בלילה, כשחשבתי על זה, היה לי ברור שזה בדיוק ההיפך. הכי אמיצה הייתי עם הענקיסט. לידה ראשונה, את קצת חוששת, הרבה יותר נרגשת. אבל כמו שאמא שלי אומרת – הנשים אצלנו במשפחה לא יולדות קל… אז אחרי שתי לידות ארוכות, מתישות, והחלמה איטית וארוכה, אני מודה שהפעם אני הרבה יותר חוששת. הכי פחות אומץ. עובדה שלקח לי יותר מחמש שנים להחליט סופית שכן, אני רוצה עוד.
אז יאללה, עכשיו כשהקידומת בשבועות היא כבר מעל 30, עכשיו, כשכבר אפשר להגיד שיש אולי אפילו פחות מחודשיים, אני מפסיקה להדחיק, מכינה במרץ רשימה של השלמת קניות, מרשה לעצמי קצת לחשוב על הלידה הקרבה, קצת לפחד, והרבה לצחוק. פעם שלישית אומץ. עדיף גלידה?!

חכמים גדולים:

כשהבן הגדול שלך מגיע לגובה 2/3 ממך: ״אמא בהריון את גם נהיית נמוכה יותר?״
***
כשיש עוד כמה דעות בבית חוץ משתיים (במהלך שיחה שגרתית ובלי קשר לכלום): ״אני לא אוהב את השם הזה״ (השם הוא כמובן הבחירה המובילה שלנו, בלי שסיפרנו לאף אחד).
***
פיצקה (בינתיים): ״אמא התינוק יודע שהוא בן?״
אני משיבה בשלילה.
״אז מה, הוא חושב שהוא בת?!?״

געגועים:

להגיע אל כפות הרגליים שלי.
***
לעמוד ממש מול הכיור, ולא על הצד כי הבטן מפריעה. גם במטבח וגם באמבטיה.
***
לישון רצוף בלילה בלי הפסקת פיפי / נתפס לי השריר בשוק / נרדמו לי האצבעות בידיים.
***
קפה חזק חזק כמו שאני אוהבת משתי כפיות גדושות, 3-4 פעמים ביום.
***
בגדים שנראים עליי loos.
***
להירדם ולישון הכי טוב בעולם על הבטן!!
***
סושי!! וגם ביצת עין, גבינת ברי וקממברט, מרטיני או בקבוק בירה, ולנגב חומוס במסעדה.
***
פשוט לקום מהמיטה, ולא להתגלגל דרך הצד.
***
לנשום עמוק, טוב ככה, מכל הסרעפת (וגם סתם להרגיש שהיא במקום הטבעי שלה).

פינוקים שתיכף ייגמרו:

ביקור לילי במטבח.
***
להפעיל מכונת כביסה לפעמים רק פעם ביום.
***
השיער מתמלא ואורך והציפורניים מתחזקות. אחרי הלידה אני אשאר קירחת מכאן ומכאן, ובלי תרתי משמע.

דברים שהספקתי לשכוח:

כמה הגב כואב לקראת הסוף.
***
בכל פגישה עם אבא: ״המכנסיים לא לוחצים לך? את בטוחה? אני יודע שאלו מכנסי הריון אבל זה לא מפריע לבטן? לא כואב לך? את בטוחה?״
***
את התחושה המדהימה של שעור ספורט בתוך הבטן שלך. בדיוק כשאת שוכבת לישון סופסוף, אגב. אבל באמת תחושה מדהימה.
***
עד לפני כמה חודשים החזה שלי לא נראה כמו מפה של וויז. מצד שני, עד לפני כמה חודשים הוא גם לא נראה…
***
כנראה שבסופו של דבר, עדיף לכוון לאביב או תחילת הקיץ. כשאת מרגישה כמו מיני-היפו יותר נוח בשמלה וכפכפים מאשר להדחס לסוודרים ומגפיים.
***
את אוכלת בשביל שניים, אבל את המשקל העודף צריכה להוריד אחכ ממש לבד.
***
ככל שמתקרב מועד הלידה ככה מתחילים לפחד יותר. ולא – גם בפעם השלישית זה לא גלידה.
2 תגובות »

אם אני נסיכה

מכירים את השיר של אהוד מנור ״אם אני נסיכה״? אז אנחנו בבית מכירים. ולמאיה, הנסיכה הבלתי מעורערת שלי, יש כמובן כתרים של נסיכות, ספרים עם סיפורים על נסיכות, והכי חשוב – יש לה שרביט של נסיכות אמיתיות שהיא הכינה (כמעט) במו עצמה. אני רק סיפקתי חומרים, והיא צבעה ציירה וגזרה יפה לבד:
img_2062

לפני כמה חודשים הכנתי אלבום נסיכות בהזמנה לילדונת מתוקה, אפשר להציץ עליו כאן. במשך שבועיים מאיה נעמדה לידי בכל פעם שעבדתי ולטשה עיניים, ליטפה את הדפים, התלהבה מהדפסי הזהב ובלי לומר אף מילה, העיניים שלה ביקשו גם. ככה זה עם נסיכות – הן לא באמת צריכות להתבטא כדי שמי שצריך להבין – יבין. אז הבנתי.
לקח לי די הרבה זמן (והרבה אלבומים אחרים) עד שהתפניתי להכין אותו, אבל הנה הוא מוכן ומושלם – מיני אלבום נסיכות בקופסה, למיני נסיכה שלי. באלבום יש 14 עמודים (כולל הכריכות הפנימיות), ולמעט מספר קישוטים ועיטורים פה ושם השארתי אותו, לשם שינוי, פנוי להעמסת תמונות. לא הוספתי כיסים או תאים ושאר קישקושים – בחיי שהתאפקתי ממש יפה.
מוכנים? תמונות:

את ההדרכה לבניית המיני המקסים הזה אפשר למצוא בבלוג המשגע "קונדסוניםקטניםועוד". זה לא האלבום הראשון שאני מכינה לפי ההדרכה הזו, ויש לי הרגשה שגם לא האחרון. אלבום נוסף, כחלחל וחורפי,  הכנתי במתנה לילדון מיוחד ואפשר לראותאותוכאן.

כמו תמיד אשמח לתגובות והרשמות (:

2 תגובות »

כל עוד בלבב פנימה

לפני כמה ימים האיש ואני היינו בחתונה. חתונה נחמדה ומגניבה כזו, עם חבר'ה צעירים, אוכל טוב (וקינוחים עוד יותר), כלה ששרה לבעלה הטרי, וכל שאר הקיטש הכל כך נחמד והמגניב הזה. למחרת החלפנו חוויות, ואמרתי שבזמנו, לפני שהתחתנו בחתונה האינטימית והכֹה-מגניבה שלנו בחצר הבית עם משפחה מצומצמת, גם אני רציתי חתונה כזו. האיש שלי, בגלל שהוא האיש שלי, אמר "יאללה נעשה לך חתונה כזו". אני מצידי לא התנגדתי כמובן, והצעתי שמכיוון שביום הנישואים הבא עלינו לטובה אני אמורה בדיוק ללדת, נדחה את העניין לעוד שנה, אז נהיה נשואים בדיוק 10 שנים וגם אחגוג יומולדת 40 ו… האיש קטע אותי בתדהמה – "מה? את כבר בת 40? רק אתמול היית בת 26!"
יומיים אחר כך, בשיחה עם חברה שקרובה מעט יותר ממני לגיל 40 (רק בצעד קטנטן) גם היא אמרה שהקרבה לעשור החדש מתחילה לאותת כל מיני סימנים. בגוף, ובעיקר במחשבות, בהחלטות ומעשים, בנשמה.

אז כן, הגיל מפתיע אותנו. אולי מפתיע זו לא הגדרה נכונה, כי עובדה שכבר עכשיו, כשאני עדיין פרגית צעירה בת 38 וחצי, אני כבר חושבת עליו, מחפשת קמטוטים, צובעת שורשים לבנים ומנסה להפחית בסוכרים. אבל, הוא בהחלט בגדר "אור בקצה המנהרה", כזו שאין ברירה אלא לעבור אותה ולהגיע לקצה.
ומצד שני, ככל שאני חושבת על זה, אולי באמת כמו שאומרים בקלישאות "זה לא הגיל אלא התרגיל". העובדה היא שאתמול הייתי בת 38 וחצי ולא באמת 26, ובכל זאת אני חושבת שבהרבה מובנים אני עדיין ילדה, או לפחות מתעסקת הרבה בילדות וילדים. איך עוד אפשר להסביר את העובדה שהעיסוק העיקרי שלי הוא לגזור ולהדביק דפים יפים? אלבומי תמונות עם כרטיסיות נשלפות כמו המכתביות של פעם, כרטיסי ברכה, שלל חותמות של דרקונים ונסיכות ופיראטים, ואפילו היומן שלי מלא עטים צבעוניים, מדבקות וקשקושים. ואיך עוד אפשר להסביר את עצמי, כשלפני כמה ימים, בדרך עם הילדים אל בית הספר והגן, הצטרפתי לשיר קצבי שהתנגן לו ברדיו, שרתי רקדתי  והשתוללתי באוטו, ופתאום נחרדתי לגלות שמולי חוצה את הכביש הספר שלנו עם שתי בנותיו, מחייך ומנופף לי לשלום? כשסיימתי להחליף צבעים הבטחתי לילדים שהוא לא יזכור לי את הפדיחה הזו, אבל הם מצידם לא הפסיקו לצחוק כל הדרך בפקק. ככה זה כשילדים…

ואולי פה בעצם הסוד. הרי גם אמא שלי, נערונת בת 61, מדביקה מדבקות צבעוניות ביומן המשרדי שלה, שולחת לנכדים תמונות שלה בתור שפן מרקד מהסנאפצ'אט, ומזמזמת שירים של סטטאטיק ובן-אל. אולי באמת הכל בראש. ואם בלבב פנימה נשאר ילדים, אז הגיל הוא רק מספר. כי גם האיש שלי, שכבר עבר את 40 כבר לפני כמה שנים, עדיין מתלהב כמו ילד לפעמים מכמה דברים (כמו מהרחפן שלו לדוגמה).

יצא לי מן פוסט מהורהר שכזה, אבל לפעמים ככה מסדרים את המחשבות הכי טוב. פשוט שופכים החוצה. כה זה בגילנו (:
בקיצור, עוד שנה וחצי למסיבה חוזרת של החתונה, תתכוננו!

1 תגובה »

איפה הפאנץ'?

מחברת חשבון עטופה בכחול, שפה בצבע אדום, תורה בלבן, חגים בצהוב ומדעים בירוק. נדמה לי, אם זכרתי נכון… ובכן – לא בבית ספרינו. כלומר כן בבית הספר שבו לומד ג'וניור, אבל – לא אם זה תלוי בי! השנה הוא עולה לכתה ג', והחלטתי שאני מרשה לעצמי ליטול חירות ולפרוץ מוסכמות ולעצב את המחברות כמו שאני רוצה וכמו שיפה. אז מה עושים? מפנצ'צ'ים!
פאנץ' הוא חותכן צורני, ועל נפלאותיו כבר דברתי בעבר כאן, פה ואפילו ממש מזמן גם כאן. הפאנץ' מאפשר לנו לחתוך דפים בצורות שונות ומגוונות, ניתן להשיג בחנויות היצירה במחירים שונים שנעים על פי גודל הצורה המתקבלת. מרבית הפאנצ'ים הנמכרים בחנויות המובילות בארץ הם הצבעוניים והמשובחים מבית "גורי לינרו". יש קלאסיים ופשוטים בצורות גיאומטריות ובגדלים שונים כגון עיגול; לב; משושה וכו', ויש פאנצ'ים מורכבים יותר שניתן ליצור מהם דמות שלמה כמו ינשוף, צורות קיציות, צנצנות דבש ודבורים לקראת ראש השנה ועוד ועוד.
מכיוון שלא רציתי להעמיס יותר מדי על המחברות (בכל זאת – מדובר בבן ברדקיסט בכתה ג', ולא תיכוניסטית עדינה ומסודרת) החלטתי לעצב את המחברות כמה שיותר עדין ו"לייט" עיצוב חמוד וקליל שלא יציק מדי בעין מחד, ולא ייהרס מהר מאידך. לכן בחרתי בשיטת ה"פאנץ' ארט" – בניית דמויות וחפצים רק בעזרת פאנצ'ים. כדי להבין טוב יותר ולהתרשם אתם מוזמנים להציץ בלוח הפינטרסט שלי. ואפשר גם פשוט לעבור לשלב האומנותי, ולראות את המחברות שהכנתי. תרכיבו משקפיים אם צריך – זה פוסט עתיר תמונות:

אמנם המחברות של "גורי לינרו" מגיעות כבר במצב מגניב מראש – זו שבתמונה למשל לגמרי מתאימה לשמש כמחברת מדעים, ויש מחברות משובצות עם ציורי מספרים על הכריכה, ומחברות שורה צבעוניות. אבל כאמור אני החלטתי כבר, ובסופו של התהליך מחברת מדעים שלנו נראית ככה:

מי אמר שעכבישים לא יכולים להיות חמודים?
והנה עוד מחברות שהכנתי:

עיגולים בשני גדלים, לבבות קטנים, ומקבלים מיני מתוקה מהחיים.

מי מפחד מחשבון?

הרעיון המכונן – מי מפחד מחשבון? אז הכנתי מפאנץ' עיגול סקאלופ (שזה אומר עיגול שקו המתאר שלו מדוגם בעיגולים קטנים). העיניים – מדבקות זזות, והעיגולים השחורים שמעטרים חלק מהעיניים ומשמשים לפה – לא תאמינו – מפאנץ' ינשוף, שם הן משמשות לעיניים שלו.
ועכשיו בפינת "מתכוננים לחגים":

חותכים בפאנץ 3-4 עיגולים, מקפלים אותם לחצי, ומדביקים כל חצי לחצי עיגול נוסף. ככה מתקבל עיגול תלת מימדי שיכול להיות נהדר ככדור, בלון או אפילו כדור פורח. אני יצרתי גרלנדה חגיגית. וכן… מודה שהמחברת הזאת בסיכון גבוה ותיעטף כמובן בעטיפה שקופה.

המחברת הינשופית הזו היא אחת האהובות עליי! עיגולים בכל מיני גדלים, את קצה הראש חתכתי גם כן עם פאנץ' עיגול קטן (1 אינץ'), ותודו שהוא יצא פשוט מתקתק!
את המחברת הבאה עיצב לעצמו התלמיד הצעיר. ישב לידי במשך כל זמן העבודה ושיחק עם הפאנצ'ים, יצר לו דמויות משאריות נייר, ופתאום הסתכל על לוח הפינטרסט שלי והחליט להכין במו עצמו. הוא בחר בעצמו את הדפים, פינצ'ץ', הדביק והכין. אני רק עיצבתי את הרקע ועזרתי לדייק את ההדבקה של העיניים. בקיצור – יש לי יורש!

מחברת אחרונה חביבה הכנתי לתיכוניסטית. יש לה טעם מאוד ספציפי ומינימליסטי, אז השתדלתי להיות עדינה ולא להתפרע עם עצמי. בחרתי בפאנץ' בצורת קווילט, והשתמשתי רק בו, כי באומנות כמו באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה (תמיד רציתי להשתמש במשפט הדבילי הזה, עמכם הסליחה). והרי התוצאה (ואפילו נרשמה התלהבות):

תכננתי לעטוף גם את היומן, אבל קנינו יומן ספיידרמן, ויש דברים שאיתם אפילו אני לא יכולה להתחרות… על זה נאמר know your limits. ניחא. בשנה הבאה הזאטוטה עולה לכתה א' ואז אחזור, ובגדול!!

את מגוון הפאנצ'ים שיש אתם יכולים לראות בדף של "גורי לינרו", כמו גם עוד רעיונות מטריפים שלהם לעיצוב מחברות בפאנץ' ארט.

כמו תמיד אשמח לתגובות ולראות תוצרים שהכנתם בעצמכם!!
שיהיה שבוע-חופש-אחרון-נהדר ובהצלחה לכל הלומדים והמלמדים ומכיני הכריכים והמסיעים, בקיצור – שנת לימודים פורייה!

1 תגובה »

אהבה פשוטה

אחרי שנהייתי אמא, הבנתי שכמו בשיר, אכן אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא. זו האהבה הכי טבעית, אהבה פשוטה ומסובכת כאחד – הקרבה, המון ויתור אבל רגש מדהים שמועך את הלב ומרחיב אותו בו זמנית. ואחרי שהפכתי לאמא, הבנתי בעצם שאת כל זה עברה גם אמא שלי. ולכן אם אמא שלי מבקשת ממני שאכין משהו עבורה, אני משתדלת לעשות בשבילה, כי אם אפשר להחזיר, קצת, אפילו בטיפה – אז חייבים!

לפני שבוע אפיתי עוגיות חמאה, את המתכון שלהן אפשר למצוא כאן. זה אחד המתכונים שאני תמיד חוזרת אליו, כי הוא באמת ממש קל להכנה וכי כולם טורפים אותן למרבה שמחתי. חלק מהעוגיות ארזתי בצנצנת קטנה ומסרתי להורים, חלק מהעוגיות ארזתי בצנצנת גדולה ומסרתי לאחותי, וחלק קטן השארתי בבית וחסלתי בעיקר עם עצמי ועם קפה. אחרי כמה ימים אמא שלי, בקול מחאה קטן וחרישי, שאלה למה אחותי קבלה צנצנת גדולה יותר ושלה נגמרה כל כך מהר. אז כמו שאמרתי – אם אמא מבקשת – אני מכינה.

כמה קטנות ככה טעימות

באותה שיחה, דברנו על פרוייקטים שיש לי על הפרק, וספרתי שאני מכינה כרטיסים לקראת יום האהבה שחל בט"ו באב. אז אמא שלי, חזרה לאותו טון עדין ומבקש, ורק הזכירה דרך אגב, שמלאי הכרטיסים האחרון שהכנתי לה עומד להסתיים. אז… אתם כבר בוודאי מבינים מי קיבל את כל כרטיסי האהבה שלי, שיכולים בעצם לשמש ככרטיסי ברכה לכל ארוע.

כמו שאני אוהבת, את הכרטיסים הכנתי בסדרות. יש סדרה של כרטיסים מוואשי טייפ – הכי מטריפים שיש של חברת "גורי לינרו":


לכרטיס הבלונים השתמשתי במדבקות ריבועים ספוגיות ליצירת נפח ומרווח בין שתי השכבות, למראה של תלת-מימד.

כשהתחלתי לעבוד על הסדרה השנייה, החלטתי שהיא תהיה סדרת לבבות – בכל זאת ט"ו באב… לכן השתמשתי בפאנצ'ים בצורות לב שונות ובגדלים שונים, רוב הניירות המעוצבים מהסטאקים המטריפים של נתנאלה:

כל הפאנצ'ים (לבבות וצנצנת), הדבקים והוואשי טייפ באדיבות גורי לינרו.

כמה טיפים:
1. מדבקות הריבועים הספוגיות של APLI ממש נוחות לשימוש, במיוחד בכרטיסים של יצירת נפח, אני תמיד משתמשת בהן ומרוצה בכל פעם מחדש.
2. פאנצ'ים "לב כפרי" בגדלים השונים – חייבת להודות שבתחילת הדרך לא אהבתי את הצורה, לרוב אני מעדיפה צורות עגולות יותר. אבל… התאהבתי מעומק הלב (:
3. אוהבת את העובדה שכל 5 הכרטיסים בעיצוב כללי דומה, עם הרקע השחור מתחת ודוגמת התיפורים מסביב. ואם מכינים כרטיסים כמתנה למישהו – זה בכלל משדרג את האפקט.
4. נחמד להוסיף שרבוט פריסטייל, כמו בכרטיס של שלושת הלבבות. בעיניי זה הופך יותר ליותר פשוט וכפרי כזה.
כמו תמיד אשמח לתגובות ושיתופים, ולקינוח נוסף שמחמם את הלב, לפחות את שלי – אהבה פשוטה.

2 תגובות »

הדרכה מאל"ף ועד ת"ו

האם ידעתם שהאותיות בעברית השתמרו באותה צורה בדיוק מאז תקופת בית המקדש השני? נכון שזה מרגש? אנחנו רושמים באותן אותיות בהן תכנן בר כוכבא את המרד שלו, אותן אותיות בהן השתמשו החשמונאים. לא יודעת מה אתכם, לי זה נשמע כמו כבוד גדול לעם שלנו, ששומר ודבק בהיסטוריה שלו. אולי האהבה הגדולה שלי להיסטוריה היא זו שמסבירה גם למה אני כל כך אוהבת להתעסק עם מילים ואותיות. ואולי זה סתם כי נולדתי דברנית מטבעי…
מי שעוקב קבוע אחרי הבלוג ודף הפייסבוק שלי כבר מכיר את החיבה הגדולה שלי לאותיות מעוצבות. בעיניי הן מתנה מקסימה להולדת תינוק חדש, למעבר דירה, או סתם כשמגיעים לבקר חברים שלא פגשנו מזמן. את פוסט הקודם שרשמתי על אותיות מעוצבות אפשר לקרוא כאן. ואפשר גם לשזוף עיניכם בכמה דוגמאות עדכניות יותר:


והפעם, לראשונה בבלוג שלי, בתצורתו המחודשת – הדרכה מצולמת. בעבר אמנם העליתי מתכונים לאפייה, אבל באמנות כמו באמנות, הכל קצת יותר מסובך. בעצם, לאו דווקא… תיכף תראו.
מכיוון שבכל חדרי הילדים אצלנו כבר מתנוססות להם אותיות מעוצבות (בתמונות עם הרקע הצהוב), החלטתי הפעם להשקיע בחדר ההורים. האיש שלי מעדיף הכי סולידי שיש, כמה שפחות, ואם אפשר שהכל יהיה שחור קלאסי ונטול קשקושים. מכיוון שזה לא עובד ככה אצלי, התפשרתי על צבעים נייטרליים ודוגמאות עדינות. בערך (:

אז מה צריך?
אותיות עץ לעיצוב בעברית של חברת גורי לינרו – הן מגיעות גודל של 10 ס"מ בממוצע, אפשר בדפוס או בכתב, והן פשוט משגעות! ניתן להשיג בחנויות היצירה המובחרות (תשאלו אותי אם לא מצאתם).
ניירות קארדסטוק או ניירות מעוצבים בגודל 6*6 אינץ' (או 15*15 ס"מ) – אפשר לרכוש בחנויות יצירה, בחנויות כלי כתיבה, ולפעמים אפילו אפשר למצוא ניירות יפים בחנויות הסטוק למינהן.
מספריים איכותיים
סכין חיתוך ופצירה רכה
מברשת או ספוגית למריחת דבק
דבק לבן נוזלי
דבק דו צדדי עבה (ספוג) איכותי
אפשרי: צבע אקריל לצביעת הפיאות של האותיות

יאללה לעבודה:
1. מחליטים כיצד אנחנו רוצים לעצב את האותיות. אם רוצים פיניש מעניין אפשר תחילה לצבוע את הפיאות של האותיות בצבעי אקריל עם מברשת או ספוגית, ולהמתין לייבוש מלא. תראו לדוגמה:

הפעם החלטתי שאני רוצה להשאיר את האותיות במראה הטבעי שלהן, ולכן דילגתי הלאה. התחלתי בסימון קו שיצור חלוקה באותיות ביחס של 1:2 בערך. כך ניתן יהיה לעצב כל אות בשני דפים שונים – 2/3 עליוניים בדף עם דוגמה אחת, ו- 1/3 תחתון עם דף בדוגמה אחרת. יישרתי את כל האותיות על משטח עבודה וסימנתי עם סרגל קו אחיד לכל אורך המילה: רואים את הסימון בעפרון?

2. אחרי שהחלטתי על דף מדוגם אחד שאני רוצה שיעטר את כל האותיות, למראה אחיד, התחלתי במריחת דבק על החלק התחתון של האות. חשוב להקפיד למרוח באופן אחיד, כולל ובעיקר בקצוות, ולכן השתמשתי במברשת –עכשיו, מצמידים את הנייר שבחרנו, ומקפידים להניח מדוייק לפי הסימון –וכעת, באותה השיטה, מדביקים נייר בעיצוב שונה גם לחלק העליון של האות. כך זה נראה מלפנים ומאחור

3. נדביק בשיטה הזו את הניירות לכל האותיות, ונגזור בעדינות מסביב את שאריות הנייר ה-פ-ו-ך

4. עכשיו מגיע השלב הכי ארוך….
מניחים את האותיות תחת ספרים כבדים, ומשאירים לייבוש לילה שלם. הכובד של הספרים יהדק היטב את הדפים לאותיות.

5. יבש? יופי. בעזרת מספריים גוזרים את הנייר בצמוד לקווי המתאר של האותיות, במקומות המעוקלים ניתן ורצוי להיעזר בסכין חיתוך מקצועית, שתעזור לכם לדייק –
את הטאץ' האחרון של דיוק נותנת הפצירה. כן כן, כזו של ציפורניים, אבל עדיף פצירה רכה ולא ממתכת. משייפים את הנייר מהצד המעוצב שלו כלפי פנים, כלפי מטה, לכיוון העץ. כך שלא ייקרע מצד אחד ומצד שני ייצמד עוד יותר לעץ –

6. יאללה, אפשר לעצב! להדביק חוטים, מדבקות, כפתורים, תחרה, לצייר – מה שמתחשק לכם. אני כאמור הלכתי על גרסה לייט ומעודנת, לכבוד האיש, והפעם המעטתי בתוספות:

7. ו… הכל מוכן. כמעט. כי אם רוצים לתלות / להדביק כדאי גם להוסיף רצועות של דבק. מצמידים לכל אות רצועות של דבק דו צדדי ספוגי חזק ואיכותי
ואז באמת שזה מוכן לגמרי לתלייה / הדבקה, או למסירה כמתנה למישהו שממש מגיע לו.

רוצים לראות איך יצא? בבקשה:
החדר של אמאבא!

ובגרסת המציאות - שולחן העבודה שלי

אהבתם? אשמח לתגובות ואפשר גם להירשם ולקבל עדכונים ישירות למייל בכל פעם שמתפרסם פוסט חדש.

3 תגובות »

תלת מימד בארבעה קירות

קיץ וחם, בין שמש לים, בין גלידה לסרט, אנחנו מבלים גם הרבה זמן בבית. לכן בהתמדה רבה אני מחפשת לילדים פעילויות נחמדות, להעביר את הזמן. כשקבלתי מגורי לינרו דוגמאות של מסגרות התלת מימד שלהם, הבנתי שזה הולך להיות השוס החדש! המסגרות עשויות מקרטון קשיח, ומקופלות כמו אקורדיון בעל 3 שכבות, וכך נוצר למעשה עומק. ממש יצירה 3d. המסגרות מגיעות בדוגמאות שונות, כל אחת מקסימה יותר מקודמתה. מכיוון שכך, החלטתי לעצב כל דוגמה בסגנון שונה לחלוטין.

את הראשונה עיצבתי בסגנון ה״קלאסי״ שלי – על כל עמוד הדבקתי נייר בצבע ועיצוב שונים. מכיוון שבחרתי בדוגמה של פרחים עדינים, בחרתי בצבעי פסטל נעימים ורכים, והחלטתי שאותה אני אתן כמתנה לתינוקת חדשה ומתוקה – אֵמה. לאחר ההדבקה הנחתי לייבוש במשך לילה מתחת לספרים כבדים, כדי שהניירות ייצמדו היטב. למחרת חתכתי את קווי המתאר של שכבות המסגרת מהצד ההפוך, עם סכין חיתוך ארגונומי. התוצאה יצאה כל כך עדינה, שהעדפתי לא לגעת ולא ״להציק״ לה, מה גם שלדעתי על פי רוב כל המוסיף גורע. פיזרתי נגיעות עדינות של נצנצים עם טוש "Wink of stella" על הפרחים ועל האותיות, עוד 3 נקודות אמייל דביקות ו… מוכן!

בעצם צריך תמונה של אמה, אבל לזה כבר תדאג הסבתא המגניבה שלה…

את המסגרת השנייה העזתי לתת לזאטוטה. כי הרי אמרתי שבעצם המסגרות הן השוס החדש… לילדים… עוד שוס שמאיה שלי מתה עליו הוא icanB. למי שלא מכיר, אלו הן חפיסות של חימר רך מאוד, המכיל גרגרים קטנטנים. החומר נמרח בקלות על כל משטח, מגיע במגוון צבעים יפים, והמרקם הנעים שלו מעולה לילדים (וגם לאמהות שלהם, נגיד אני). והכי כיף – הוא מתנקה בקלי-קלולה! רק משפשפים את הידיים אחת בשנייה והוא מתקלף בצ'יק, וזה בהחלט תענוג אמיתי כשיוצרים עם ילדים.
ביום ההולדת האחרון שלה, מאיה (5 וחצי) קבלה ערכת יצירה של icanB והכינה איתה 2 תמונות מתוקות, ומאז הן ישנות למרגלות המיטה שלה. לכן לא באמת יכלתי למנוע ממנה את ההנאה שבמשחק / יצירה איתו. בחרתי עבורה מסגרת עם פרטים גדולים ככל שניתן ו… התחלנו. החלטנו מראש שכדי שהמסגרת תהיה מיוחדת נכין כל שכבה בשני צבעים שונים מיתר השכבות. מכיוון שילדים תמיד חושבים אחרת (וזה אחד הדברים שהכי יפים אצלם), היא החליטה שאת שני הצבעים שלה, היא גם תערבב לפעמים. ככה יצא שכל שכבת מסגרת כוללת 2 צבעים ואת השילוב שלהם. אחרי שהיא מרחה היטב גושי חומר על המסגרת (ואני עברתי בלי שהיא תראה, לוודא בכל הפינות, סתם כי אני פרפקציוניסטית), פרסנו את המסגרת פתוחה והשארנו לייבוש.

אחרי יומיים בערך, כשהייתי בטוחה שכל החימר ממש יבש ויציב (האמת שהוא מעט גמיש, כמו סיליקון שמתייבש), חזרתי על תהליך החיתוך עם הסכין הארגונומי, וניקיתי את שאריות החימר מסביב לדוגמה. בתמונה – הגבעולים למטה מימין.

האמת היא שזו עבודה רבה, במיוחד למשקפופרית כמוני, ובמיוחד כי בחרנו בדוגמה פרחונית, שכללה מן הסתם הרבה פרחים עם עלי כותרת. אבל – התוצאה יצאה מרהיבה. המון צבע, מרקם עבה ושמח, וזמן איכות ויצירה אמא-בת. המסגרת יצאה מקסימה בעיניי, ואני בטוחה שכל ילד היה שמח לשים את התמונה שלו ממסיבת הסיום בתוכה.

המסגרת האחרונה, ובהחלט חביבה, היא בדוגמה של גן חיות. לא נעים להודות, אבל עיצבתי לבד עם עצמי ולא עם הילדים. כי בחופש, גם לאמא מגיע זמן של כיף. אז פשוט לקחתי את חבילת עפרונות האקוורל שלי, טוש (מברשת) המים של זיג, ו… צבעתי לי.

בעקרון, גם את זה יכלתי לתת לילדים כמובן.
אפשר לעצב את המסגרות בעוד המון דרכים – מדבקות צבעוניות, גואש, צבעי פנדה, וואשי טייפ, צבעי גליטר או דפי טאפט דביקים. אפשר לתלות בכניסה לחדר, ואפשר גם לתת לסבא וסבתא במתנה את היצירות של הנכדים, אין עין סבתאית שתשאר יבשה – הבטחה שלי!

החומרים כאמור באדיבות חברת "גורי לינרו".

כמו תמיד – אשמח לתגובות, ואפשר גם להרשם ולקבל עדכון ישירות למייל ברגע שמתפרסמת רשומה חדשה. המשך חופשה נעימה, זהירות בדרכים ולשתות המון!

השארת תגובה »

פתאום נהיה קיץ – חלק ב

מכירים את T5? מסתבר שזה "השחור החדש״ בעולם המדיה. לאנשים היום אין סבלנות לקרוא טקסטים ארוכים ומשתפכים, כולם מחפשים ריגושים מיידיים, זבנג וגמרנו. אז T5 הוא פורמט שמספק את זה בדיוק, כל מה שרציתם לדעת על… הכל, בחמישה סעיפים בלבד. את הפוסט האחרון שלי במדור ״הורים״ של מאקו התבקשתי לרשום בפורמט הזה והאמת – התאהבתי! קשה להאמין שיצור וֵרבאלי כמוני יתחבר אל משהו שמקדש את התימצות והקיצור, אבל עובדה שזה תופס. הפוסט זורם, קליל וקצרצר, לא מצריך הרבה מבחינת ניסוח והגהות, ועיקר המסר מועבר בתמונה טובה, ואם היא מצויינת אז כנראה שהיא אכן שווה אלף מילים.
את הפוסט הקצרצר ובו רעיונות למתנות סופשנה לצוותים החינוכיים אפשר לראות כאן.

מכיוון שנדלקתי על הפורמט; מכיוון שקיץ וחם ולאף אחד אין כוח לקשקושים; מכיוון שהפוסט הזה גדוש ברעיונות – אני מאמצת את הפורמט גם בבלוג שלי. לפחות לפוסט הזה. אז קבלו חמישה רעיונות מגניבים למסיבת קיץ, אותה מסיבה שאני נערכת לקראתה כבר שבועיים, שעשו את מסיבת הקיץ שלנו (יומולדת 8 לענקיסט) למגניבה במיוחד.

עוגה: במקום עוגת שוקולד קלאסית, החלטתי לגוון והכנתי טארט סורבה פירות יער עם מרנג קפוא. את המתכון לקחתי מהאתר ״מתוקים שלי״, ואני זוכרת לו חסד נעורים מהימים בהם נקרא ״שירלי נמש״. כמובן שעשיתי אדפטציות נדרשות (בעיקר כי אני לא אוהבת פסיפלורה) והשקעתי בזילוף והקישוט כיאה לעוגת יומולדת. היא יצאה קרירה, קיצית ומשגעת לגמרי, ונזללה ע״י האורחים כאילו אין מחר (ובאמת לא נשאר כלום למחר).
מסתבר שפטל קפוא זה שוס!


משחקים
:
כשנפגשים בשבת בצהריים בסוף יוני; כשמתאספים כל הילדים אחרי ארוחת צהריים; כשהחוגג עצמו כבר בן 8 – חם, ולילדים אין כוח וסבלות להתרכז. מה עושים? קונים כמה אקדחי מים ומיכלי בועות סבון ונותנים להם להרטיב ולהתרטב. עוד רעיון חמוד ממש שסחף אצלנו קטנים וגדולים – קניתי במקסטוק חבילה של אביזרי תחפושת לפנים מוצמדים לשיפודים וכולם חגגו על זה!


צונן
:
היו המון ארטיקים, אבל את ההצגה גנבו שני רעיונות ״קול״ תרתי משמע, שמצאתי בפינטרסט (כאן אתם יכולים להציץ על הלוח שלי):
קרחונים עם פירות – חתכתי משמשים ואפרסקים לפרוסות דקות, הנחתי על מגש הקרח, מזגתי מים והקפאתי. במגש השני הוספתי למים מגוון פירות יער. קרחוני הפרי ממש שידרגו את המים הספרייט והקולה (זכיתי לשתות שרי-קולה), והיו גם כאלה שהתענגו מסתם מקלון קרח עמוס פרי. קרטיב מלון משמש פטל? אני הולך...


גלידה בעיצוב אישי
– כל מה שצריך זה כמות נכבדת של גלידה וניל ותוספות משדרגות לפי הטעם. אני הגשתי עם קצת פירות יבשים, הרבה מתוקים, והאהבה הגדולה שלי – שוקולד מנטה. בניגוד לקרחונים שערבו לחיך המבוגרים בעיקר, כאן היתה החגיגה של כל הזאטוטים!
יאמיייי!!

הפתעות: אם בעיצוב אישי עסקינן, הרי אי אפשר בלי קצת ניירות בסגנון שלי. הכנתי ערימה של פנקסונים קטנים, כל אחד בעיצוב שונה, וכל הילדים (וגם חלק מהמבוגרים) לקחו להם. כי כל אחד תמיד צריך פנקס קטן בכיס לרשום או לצייר עליו. הקלקה על כל פנקס תגדיל את התמונה שלו.


בנוסף, כל הילדים קיבלו קופסת הפתעות שהכנתי במו עצמי, מלאה בכל טוב:

את הקופסאות הכנתי מניירות עם הדפסי קיץ וים משגעים של "סקראפברי" – Ocean Enchantment שמייבאת חברת "גורי לינרו", וגם את הכיתוב וההקדשה הכנתי עם פאנץ' באנר שלהם. ותראו איך יצא הכל יחד:
כמה הפתעות!!

לא מצרפת תמונות של ההמולה בבית, אבל כמובן שכולו קושט בצבעי קיץ, בדגש על צהוב ירוק וכחול – הבלונים, הדגלונים שמתחנו בין הקירות, ואפילו הכלים החד פעמיים. כדי לקבע באופן כללי את האווירה היה יום חם למדי, אבל ככה זה תמיד כשהילד נולד ב- 21 ביוני – יום הראשון של הקיץ! מזל שיש גיוון ומאיה בשיא החורף, צפו למסיבת שלג בינואר!

יש לכם עוד רעיונות מגניבים? אהבתם את שלי? אשמח לתגובות!

1 תגובה »